<h1>בה"ג הלכ' נדה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן, הילל אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על ידי מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על ידי מעת לעת. כל אשה שיש לה ווסת דייה שעתה, המשמשת בעדים הרי זו בפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה. רבי אליעזר אומר (ז'.) ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת ומיניקה וזקנה, אמר רבי יהושע לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כר' אליעזר. אמר רב יהודה אמר שמואל (ז':) הלכה כרבי אליעזר בארבע, חדא הא, ואידך דתניא המקשה כמה תשפה ותהא זבה, מעת לעת דברי ר' אליעזר, והלכה כדבריו. אידך דתנן הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור יום שביעי ומצאו טהור ושאר ימים לא בדקו, רבי אליעזר אומר הרי אילו בחזקת טהרה, רבי יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ושביעי בלבד, ר' עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד, ותניא רבי יוסי ור' שמעון אומרים נראין דברי רבי אליעזר מדברי ר' יהושע ודברי ר' עקיבא מדברי כולם, אבל הלכה כר' אליעזר. אידך, אחורי כלים שנטמאו במשקין רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין, ור' יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין, ולימא הלכה כרבי אליעזר באחורי כלים, לפי שאין למידין הלכה מפי תלמוד. ותו ליכא והתנן ר' אליעזר אומר (ח'.) מלמדין את הקטנה שתמאן בו ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר, כי אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בארבע בסדר טהרות אבל בשאר סדרי איכא טובא, הכי נמי מסתברא דתנן ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר, ש"מ.
<h2>דף יא:</h2>
הלכה בוסתות דתנן (ס"ג:) אין האשה קובעת לה ווסת עד שתקבענה שלשה פעמים ואינה מיטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלשה פעמים. אמר רבי זעירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל (י"א:) אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק. (י"ב.) היכא דלא קבע לה וסת בין ערה ובין ישינה בעיא בדיקה. אמר רבא ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה. תנו רבנן דרך חמרין ופועלין והבאין מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהן בין ערות ובין ישינות, במה דברים אמורים בשהניחה בחזקת טהרה, אבל הניחה בחזקת טומאה, לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני. א"ל רב פפא לרבא מהו למיעבד כי הא מתניתא, א"ל סודני לא מיגניא באפך. אמר רב כהנא (י"ב:) שאלתינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ודרב הונא בריה דרב יהושע כי אתו רבנן מבי רב מי מצרכי לכו בדיקה, ואמרו לא, ולישלינהו לדידהו, דילמא אינהו מחמרי לנפשיהו.
<h2>דף יב:</h2>
תנו רבנן כל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר, רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש והן עיוותיה ותקוניה, משום רבי חנין אמרו אוי לו לבעלה של זו. אסורה לשמש דילמא מקלקלא ליה. ואין לה כתובה, כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה. לא פירות ולא מזונות ולא בלאות, תנאי כתובה ככתובה דמי. יוציא ולא יחזיר עולמית, פשיטא, לא צריכה דהדרא איתקנה, מהו דתימא להדרה, קמ"ל דלא, דזימנין דאזלא ומינסבא לאחר ומיתקנה ואמר בעלה הראשון אילו הייתי יודע שהוא כן אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרין. משום רבי חנין אמרו אוי לו לבעלה של זו, איכא דאמרי לר' מאיר קא"ל דבעי למיתן לה כתובה, איכא דאמרי לר' חנינא בן אנטיגנוס קא"ל דאתיא לקלקוליה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנניה בן אנטיגנוס, במאי, אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא, אי בשאין עסוקה בטהרות האמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה, דא"ר זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות, מאן דמתני הא לא מתני הא, אוי לו לבעלה, דלבו נוקפו דבעי כל שעתא מיפרש מינה ומסתפי.
<h2>דף יג.</h2>
כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת, באנשים תיקצץ. מאי טעמא, נשים דלאו בני הרגשה נינהו משובחת, אנשים דבני הרגשה נינהו תיקצץ. תניא ר' אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם. אמרו לו לר' אליעזר והלא ניצוצות ניתזות לו על ברכיו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרין, אמר להם מוטב יוציא לעז על בניו ואל יעשה רשע שעה אחת לפני המקום. תניא אידך אמר להם ר' אליעזר איפשר שיעמוד על גבי מקום גבוה וישתין או ישתין בעפר תיחח ואל יעשה רשע שעה אחת לפני המקום. אמר רב נחמן אם היה נשוי מותר. אמר רבה בר שמואל משום ר' חייא (ברכות מ'.) אין מי רגלים כלים אלא בישיבה. אמר רב כהנא ובעמידה בעפר תיחח, ובמקום קשה יעמוד במקום גבוה וישתין במקום נמוך.
<h2>דף טז.</h2>
איתמר אשה שיש לה ווסת והגיע שעת ווסתה ולא ראתה ולבסוף בדקה, אמר רב בדקה ומצאה דם טמא טמא, דם טהור טהור, ושמואל אמר אפילו בדקה ומצאה טהור טמא, שאורח בזמנו בא, והילכתא כרב דכל היכא דפליגי רב ושמואל באסורי ולא פסיקא הלכה כרב, וכל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכה כשמואל.
<h2>דף יט.</h2>
חמשה דמים דאמרינן טמאים באשה מן התורה מנין, (ויקרא י"ב, ז') וטהרה ממקור דמיה (ויקרא כ', י"ח) והיא גלתה את מקור דמיה הרי ארבעה דמים מן התורה. חמישי מנין, זה אדום שלקה דאמר רבי חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה. חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג, בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הילל מטהרין. הירוק, עקביה בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין, א"ר מאיר אם אין מטמא משום כתם מטמא משום משקה, רבי יוסי אומר לא כך ולא כך. איזה הוא אדום, כדם המכה. שחור כחרת, דיהה מכן טהור. כקרן כרכום, כברור שיש בו. כמימי אדמה, מבקעת בית כרס דמציף מים. וכמזג, שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. (י"ט:) מאי כדם המכה, אמר רב יהודה אמר שמואל כדם שור שחוט. (כ'.) ושחור כחרת, אמר רבה בר רב הונא שחור שאמרו דיו, תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו. א"ר חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. כקרן כרכום כברור שבו, תנא לח ולא יבש, תני חדא כתחתון ולא כעליון ותניא אידך כעליון ולא כתחתון ותניא אידך כתחתון וכל שכן כעליון ותניא אידך כעליון וכל שכן כתחתון, אמר אביי תלתא דארי דתלתא תלתא טרפי הוו נקוט דרא מיצעא וטרפא מיצעא בידך. כי אתו לקמיה דרבי אבהו אמר להו בגושייהן שנינו. כמימי אדמה מבקעת בית כרס, תנו רבנן כמימי אדמה מביא אדמה שמינה מבקעת בית כרס ומציף עליה מים כקליפת השום ואין שיעור למים ואין שיעור לעפר, ואין בודקין אותן צלולין אלא עכורין, צללו חוזר ועוכרן וכשהוא עוכרן אין עוכרן ביד אלא בכלי. (כ"א.) וכמזג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני, תנא כרמלי נדון כשרוני חי ולא מזוג חדש ולא ישן. לישנא אחרינא אמר רבי יצחק בר אבודימי וכולן אין בודקין אותן אלא בכוס של טבריא פשוט, מאי שנא כוס של טבריא פשוט, דכולי עלמא כוס מחזיק לוג עושין אותו ממאה מחזיק שני לוגין עושין אותו ממאתים ואילו כוס של טבריא אפילו מחזיק שני לוגין עושין אותו ממאה, איידי דקליש ידיע ביה טפי. אמר רב יהודה אמר שמואל (כ'.) וכולן אין בודקין אותן אלא [על] גבי מטלת לבנה. אמר רבי יצחק בר אבודימי שחור על גבי עור אדום.
<h2>דף כ:</h2>
ואי קביע לה זמנה דחזיא ביה ואמרה לא חזאי, אי נמי אמרה כזה ראיתיו ואיבדתיו, מהימנא, כדתניא (נדה כ':) נאמנת אשה לומר כזה ראיתיו ואיבדתיו. אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל (כתובות ע"ב.) מנין לנדה שסופרת לעצמה, שנאמר (ויקרא ט"ו, כ"ח) וספרה לה לדעתה. והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה, כגון דהויא לבישא הנך מאני דלבשה בנדותה, ובא בעלה ואמרה טהורה אני, לא מהימנא ואסירה, דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה ושמשה לבעלה לוקה עליה משום נדה. אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני, (כתובות כ"ב.) אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
<h2>דף לה:</h2>
אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים, תניא נמי הכי זוב דומה למי בצק של שעורים. זוב בא מבשר מת, שכבת זרע בא מבשר חי. זוב דוחה ודומה ללובן ביצה מוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.
<h2>דף מד.</h2>
תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה. מנהני מילי, דתנו רבנן (ויקרא ט"ו, י"ט) אשה, אין לי אלא אשה תינוקת בת יום אחד לנדה מנין, תלמוד לומר ואשה. בת עשרת ימים מטמאה בזיבה, מנהני מילי, דתנו רבנן אשה אין לי אלא אשה בת עשרת ימים לזיבה מנין ת"ל ואשה. אמר רבי יוסי (ל"ב.) מעשה בעינבל והטבילוה קודם לאמה, ואמר רבי מעשה בבית שערים והטבילוה קודם לאמה, ואמר רב יוסף הוה עובדא בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה. משום הכין כד מנסבינן קטנה מצרכינן לה טבילה.
<h2>דף נט:</h2>
האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, רבי מאיר אומר אם עומדת טהורה אם יושבת טמאה, רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. אמר שמואל ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי, וכן אורי ליה רבי אבא לקולא הלכה כרבי יוסי.
<h2>דף סא:</h2>
תנו רבנן בגד צבוע מיטמא משום כתם, רבי נתן בן יוסף אומר אין מטמא משום כתם, שלא תיקנו בגדי ציבעונין לנשים אלא להקל על כתמיהן.
<h2>דף סג:</h2>
היתה למודת להיות רואה עם הנץ החמה אין אסורה אלא עם הנץ החמה, רבי יהודה אומר כל היום שלה, והתניא רבי יהודה אומר כל הלילה שלה, לא קשיא הא דרגילה למיחזא בתחילת יממא הא דרגילה למיחזא בסוף ליליא. תני חדא רבי יהודה אוסרה לפני וסתה ומתירה לאחר וסתה ותניא אידך איפכא, לא קשיא הא דרגילה למיחזא בתחילת יממא הא דרגילה למיחזא בסוף ליליא. אמר רבא הלכה כרבי יהודה. ומי אמר רבא הכי והתניא (ויקרא ט"ו, ל"א) והזרתם את בני ישראל מטומאותם מכאן אמר רבי יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן, וכמה, אמר רבא עונה, וכמה עונה או יום או לילה, רגילה דחזיא בסוף ליליא מאורתא אסירא, חלף ליליא ולא חזיא ביממא שריא, וכן בסוף יממא ותחילת ליליא.
הלכה בוסתות דתנן (ס"ג:) אין האשה קובעת לה ווסת עד שתקבענה שלשה פעמים ואינה מיטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלשה פעמים. אמר רבי זעירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל (י"א:) אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק. (י"ב.) היכא דלא קבע לה וסת בין ערה ובין ישינה בעיא בדיקה. אמר רבא ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה. תנו רבנן דרך חמרין ופועלין והבאין מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהן בין ערות ובין ישינות, במה דברים אמורים בשהניחה בחזקת טהרה, אבל הניחה בחזקת טומאה, לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני. א"ל רב פפא לרבא מהו למיעבד כי הא מתניתא, א"ל סודני לא מיגניא באפך. אמר רב כהנא (י"ב:) שאלתינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ודרב הונא בריה דרב יהושע כי אתו רבנן מבי רב מי מצרכי לכו בדיקה, ואמרו לא, ולישלינהו לדידהו, דילמא אינהו מחמרי לנפשיהו.
<h2>דף סד:</h2>
נשים בבתולים כגפנים, יש גפן שיינה אדום, יש גפן שיינה שחור, יש גפן שיינה מרובה, יש גפן שיינה מועט. רבי יהודה אומר כל גפן (ש)יש בה יין ושאין בה יין זו דורקטי, מאי דורקטי דור קטוע, שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים. תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה. תנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים.
<h2>דף סה:</h2>
רב ושמואל דאמרי תרויהו הלכה בתינוקת בועל בעילת מצוה ופורש, תניא רבותינו חזרו ונמנו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש. אמר עולא כי הוו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בתינוקת לא הוו מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא ואמרי בועל בעילת מצוה ופורש, וגומר ביאתו ואינו חושש, וצריכה שבעה נקיים לבר מההוא יומא דאינסיבא ביה.
היה רבי מאיר אומר מראי דם משונים זה מזה, כיצד, דם נדה אדום וזהום דם בתולים אינו אדום ואינו זהום, דם נדה בא מן המקור דם בתולים מן הצדדין. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים כל מראה דמים אחד הן.
<h2>דף סו.</h2>
תנו רבנן הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר, נשאת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר, נשאת לאחר וראת דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה, כיצד בודקת עצמה, מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח לו על ראשו אם מצאה דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין, יש לה ווסת תולה בווסתה, אם יש לה מכה תולה במכתה, ואם היה דם נידתה משונה מדם מכתה אינה תולה. נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה יוצא דם דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל [אומר] דם מכה הבא מן המקור טמא, ורבותינו העידו על דם מכה הבא מן המקור שהוא טהור, מאי בינייהו, אמר עולא מקור מקומו טמא איכא בינייהו. שפופרת אגבורי מגברא ליה, אמר שמואל שפופרת של אבר פיה רצוף לתוכה. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעלה ראשון, לפי שאין כל אצבעות שוות, ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל כוחות שוין.
ההיא איתתא דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הוה חזיא דם, אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה בתי זילי גלאי לחבירתך כי היכי דליבען עלך רחמי, דתניא (ויקרא י"ג, מ"ה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, וכן מי שאירע לו דבר מודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, אמר רב יוסף הוה עובדא בפומבדיתא ואיתסיאת.
אמר רבא תבעוה להנשא וניפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים. רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר ליה ליום פלוני נכתוב כתובה, איעכב שבעה יומי והדר אתא, אמר ליה מאי טעמא איעכב מר, אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים, אמר ליה אימר דאמר רבא בגדולה דשכיחי בה דמים בקטנה דלא שכיחי בה דמים מי אמר, אמר ליה בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה, גדולה טעמא מאי, דמחמדא, קטנה נמי מחמדא.
<h2>דף סו:</h2>
אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא בחול, נתר מיקטיף מיזיא. אמר אמימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה, דמשרו מיזיא, וקרירי מסרכי מיזיא ולא עיילין בהי מיא. ואמר רבא לעולם ילמד אדם בביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה. אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת. ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ, אם באותו היום שחפפה טבלה אין צריכה לחוף ולטבול, ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, מאי ביניהו, איכא ביניהו סמוך לחפיפה טבילה, ואיכא דאמרי מיחף ביממא ומטבל בליליא.
וכד סלקא מטבילה מיחייבא לברוכי, דתניא (פסחים ז':) טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על הטבילה.
ומנלן דבעיא נדה טבילה, דאקשה רחמנא לזבה מה זבה בעיא טבילה אף נדה בעיא טבילה.
וכד טבלה מיחייבא למיטבל בדוכתא דאית ביה ארבעים סאה, דתניא (פסחים ק"ט.) (ויקרא ט"ו, ט"ז) ורחץ את בשרו במים במי מקוה, כל בשרו, במים שכל בשרו עולה בהן, וכמה הן, אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. ובדלא נפישי מיא למירמא בהו איתתא כולה קומתה, מיגנדרא כביניתא ושפיר דמי. מר רב אחא משיבחא הכי הוה אמר היכי דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה לאיתתא, ואמר מר שמואל הוה מעשה דסכרוה לנהרא דבי ברניתא ושרא אבא למיטבל בה אמה, אמרו ליה קטן היית, אמר להו גדול הייתי, אמרו ליה דילמא הוה בזר ביה פורתא דשפכי מיא להדדי דלעולם ליפי מהדדי ולא פסיקי מהדדי. [פסק] והיכא דאיכא דוכתא דקריר עלמא ולא יכלה איתתא למיטבל אסירא ולא משתריא עד דטבלה במים חיים.
אמר רב יהודה (מכות ד'.) חבית מליאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, אי איפשר לשלשת לוגין שלא יהו במקום אחד, ודווקא ים הגדול דקוו וקיימן אבל נהרא בעלמא לא.
והיכא דאיכא מיא דדאלו בדוולא ומלו בחצבא לא סלקא להו טבילה, דתניא (תו"כ פר' שמיני פ"ט) אילו נאמר מקוה מים שומעני ימלא בכתף ויעשה מקוה, ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ונהרא דסכיר ואית ביה עקולא דהוי ארבעים סאה, כמקוה דמי ושפיר דמי לטבילה. ומקוה דנפלו ביה שלשת לוגין מים שאובין פסלוה, ואי אמשכינון מבראי ודרו ואזלו למקוה לא פסלי, (תמורה י"ב.) דכי אתא רב דימי שאובה שהמשיכה טהורה, ומצטרפי לארבעים סאה, דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחד סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאין ופותקין למקוה והן טהורין, שהשאובה מטהרת ברובה ובהמשכה. ואי אמשכינון אידי מרזיבא פסלין, דתניא (תוספתא מקואות פ"ד, ב"ק ס"ז.) צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אין פוסל את המקוה.
וכד טבלה וסלקא ומשכחא מידי עילוי גופה מהני דאמרינן, צריכה למיהדר טבלה זימנא אחריתי, דתניא (חולין י'.) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ, אפילו יושב ועוסק באותו המין כל היום כולו הרי זה חוצץ, עד שיאמר ברי לי שלא היה בשעת טבילה.
ואמר רבא לא תעמוד אשה על גבי כלי חרש ותטבול. סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות, הא גבי אסילתא שפיר דמי, אמר ליה רב חנן מנהרדעא התם טעמא מאי משום דבעיתא, אסילתא נמי בעיתא. וצריכה לפרהודי נפשא משובנא דאמר רב שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל.
<h2>דף סז.</h2>
אמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה. המפשלת בנה לאחוריה וטבלה לא עלתה לה טבילה, ואע"ג דליכא השתא, אימר בדידיוני נפל. אמר רמי בר אבא הני ריבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי, מיכאן ואילך חייצי. אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ, ואמתי נקרא יבש, משמתחיל לירוק. אמר שמואל כוחל שבתוך העין אינו חוצץ שעל גבי עין חוצץ, ואם היו עיניה פורחות אפילו שעל גבי העין נמי אינו חוצץ. אמר רבי יוחנן עמצה עיניה ביותר פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה. אמר רבי שמעון בן לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדלתה, כדתנן האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים, האשה נראית כאורגת וכמיניקה את בנה.
וכי טבלה לא תישוף מישחא ולא תכחול עינה, דאמר שמואל כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעית אין חוצצת, ושנו חכמים כוחל שחוץ מן העין חוצץ. אמר רב יהודה כל השמנים אין חוצצין [חוץ] משמן המור, ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר. אמר רבי אמי בר אבא נדה שהקיזה דם וטבלה אם בתוך שלשה ימים אין חוצצין מפני שלא (קודמת) [קורמת], אחר שלשה ימים הרי אילו חוצצין. ושנו חכמים (תוספתא ספ"ו) כל החוצץ בכהנים חוצץ בנדה ובגר בשעת טבילה, ולחולין אינו חוצץ. (מקואות פ"ח) נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהרה מטומאתה, אבל טמאה על גב רוקה. נתנה שערה בפיה קפצה פיה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה. האוחז באדם ובכלים והטבילן טמאין, ואם הדיח ידיו במים טהורין, רבי שמעון אומר עד שירפה שיבואו בהם המים. בית הסתרים והקמטין אין צריכין שיבואו בהם המים. (שם פ"ט) בצק שתחת הצפורן חוצץ, צואה שתחת הצפורן אין חוצץ.
וכי טבלה צריכה לעיוני בנפשה דילמא מוסא בבשרה מידי וקא הוי חציצה בין גופה למיא דכי האי גוונא הוי חציצה, כדתניא (תוספתא מקואות פ"ו) הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין, שרף התאנה ושרף השקמה ושרף החרוב ושרף התות יבשין חוצצין לחין אין חוצצין, ושאר כל שרפי אילנות בין לחין ובין יבשין חוצצין מפני שהם שעם. אמר שמואל כל שרפי אילנות הרי אילו חוצצין. אמר רב זו שאמרו חכמים דם לח אינו חוצץ לא אמרו אלא כשלא נתבשל באש אבל נתבשל באש בין לח ובין יבש חוצץ. מלולי זיתים וענבים יבשים חוצצין, לחין אין חוצצין. מלולי תאינים ותמרים בין לחין ובין יבשין חוצצין. אמר רבה בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת מפני שאין המים נכנסים בה, שלש אין חוצצות מפני שהמים באין, שתים איני יודע. אמר רבה בר רב הונא שכבת זרע יבישה חוצצת לחה אינה חוצצת. אמר רב שרטין הרי זה חוצץ. וגושפנקא באצבעתא חוצץ.
<h2>דף סז:</h2>
ואיתתא כד חזיא נדה, כדפסקא שביקא ההוא יומא דפסקה ביה והדר מניא שבעה נקיים וטבלה לאורתא, דתניא (יומא ו'.) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה, (נדה ס"ז:) ואפילו כי טבלה בשמיני לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה. והיכא דאיכא אונסא דלא מציא למטבל בליליא טבלה ביממא ושפיר דמי. אתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דתמניא משום אונסא דגנבי, ורב אחא בר יעקב בפפוניא משום אונסא דאריואתא, ורב יהודה בפומבדיתה משום צנה, ורבא במחוזא משום אבולאי.
<h2>דף סח.</h2>
וצריכה למישרא מסורקא ברישא סמוך לטבילתה, דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת, ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. ואי אתרמי לה טבילה בי שימשי דשבתא דלא איפשר משום אתורי שער, חייפא ביממא דערב שבת וטבלה בליליא דשבת, ואפילו איתרמי לה חמישי וערב שבת ימים טובים דלא איפשר למיחף בהו וזמן טבילה לילי שבת היא, חייפא מרביעי בשבת וטבלה בלילי שבת, משום דטבילה בזמנה מצוה. וכי קא אמרינן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת, דווקא דההוא מוצאי שבת יום טוב הוא וטובלת מפני שטבילה בזמנה מצוה. וכי גדלה מיזיה לא תקטרינון לראשי צוציאתא, זימנין דמיקרין אחדא בינתא והויא חציצה, דאמר רבה בר רב הונא (ס"ז.) נימא אחת קשורה חוצצת. ובעידנא דטבלה לא תכרוך עילוי מיזיה מידי, דתנן (שבת נ"ז.) לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן, ולא תטבול בהן עד שתרפם. וחוטי שיער לא חייצי.
<h2>דף עב:</h2>
תניא אמר רבי אלעזר בן עזריה אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני, והי נינהי, תלתא דזבה ושבעה נקיים, ואי חזיא יומא דתריסר חזרה לה לנדתה.
